לנוחות הקריאה המאמר כתוב בלשון זכר, אך פונה לנשים וגברים כאחד.
הוא שולח הודעה בקבוצת החברים ואף אחד לא עונה. מציע להיפגש בסוף השבוע, אבל כולם עסוקים. למחרת הוא מגלה שחלק מהחברים דווקא נפגשו, רק בלי להזמין אותו. ובכל זאת, בפעם הבאה הוא שוב יהיה הראשון שיתקשר, ישלח הודעה וינסה לארגן מפגש.
עבור הורים רבים, הצפייה מהצד במצבים כאלה מעוררת כאב וחוסר אונים. מצד אחד, הם רוצים שהילד ימצא את מקומו בחברה. מצד שני, הם חוששים שהוא מתאמץ יותר מדי כדי לזכות בתשומת לב ובחברות.
דחייה חברתית בגיל ההתבגרות לא תמיד מתבטאת בחרם גלוי או בנידוי מכוון. לפעמים היא מתרחשת בשקט, דרך הזמנות שלא מגיעות, הודעות שנשארות ללא מענה ותחושה מתמשכת שצריך להתאמץ כדי להיות חלק מהחבורה.
למה דווקא בגיל ההתבגרות הצורך להשתייך כל כך משמעותי?
גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה קבוצת החברים מקבלת מקום מרכזי בחייו של המתבגר. לצד הרצון לעצמאות ולהתרחקות מסוימת מההורים, מתפתח צורך משמעותי בהכרה, בקבלה ובתחושת שייכות.
שינויים חברתיים ורגשיים בגיל ההתבגרות משפיעים גם על מערכות היחסים. חברויות שהיו יציבות במשך שנים עשויות להשתנות, קבוצות חדשות נוצרות והמתבגרים מתחילים לבחון את מקומם בתוך הסביבה החברתית.
כאשר מתבגר מרגיש שהוא אינו חלק טבעי מהקבוצה, הוא עלול לפרש זאת כסימן לכך שמשהו בו אינו בסדר. מחשבות כמו "אולי אני לא מספיק מעניין", "למה אף אחד לא מתקשר אליי?" או "מה אני צריך לעשות כדי שירצו להיות איתי?" עלולות להשפיע על הביטחון העצמי ועל הדימוי העצמי שלו.
חשוב לזכור שלא כל שינוי בחברות מעיד על דחייה. לעיתים מדובר בתחומי עניין משתנים, בקשרים שמתפתחים לכיוונים שונים או בתקופה זמנית של התרחקות. הקושי מתחיל כאשר תחושת הדחייה הופכת לחוויה חוזרת שמשפיעה על ההתנהגות ועל ההרגשה של המתבגר.
כשהחברות הופכת למרדף: סימנים שכדאי להורים לזהות
אחד המאפיינים של בעיות חברתיות אצל בני נוער בגיל ההתבגרות הוא הפער בין הרצון להשתייך לבין המאמץ הנדרש כדי לשמור על קשרים חברתיים.
יש מתבגרים שממשיכים ליזום מפגשים גם כאשר החברים כמעט אינם נענים. אחרים מסכימים לפעילויות שאינן מתאימות להם, מוותרים על רצונותיהם או נמנעים מלהביע דעה שונה מחשש שיאבדו את מקומם בקבוצה.
כדאי לשים לב לכמה התנהגויות:
- יוזמה חד-צדדית: המתבגר כמעט תמיד זה שמתקשר, שולח הודעות ומציע להיפגש.
- פחד להישאר בחוץ: הוא מתקשה לסרב לחברים, גם כשהבקשות שלהם אינן נעימות לו.
- רגישות לתגובות: הודעה שלא נענתה או מפגש שלא הוזמן אליו מעוררים אכזבה גדולה.
- ריצוי חברתי: הוא משנה את התנהגותו או מסתיר את דעתו כדי למצוא חן בעיני אחרים.
- פגיעה בביטחון העצמי: הוא מתחיל להאמין שאינו מספיק טוב או שאיש אינו באמת רוצה בחברתו.
התנהגויות אלה אינן מעידות בהכרח על בעיה חברתית משמעותית. עם זאת, כאשר הן חוזרות לאורך זמן ומלוות במצוקה, כדאי לברר מה המתבגר חווה.
לא כל דחייה חברתית היא חרם
כאשר מדברים על בעיות חברתיות אצל ילדים מתבגרים, הורים נוטים לחשוב מיד על חרם, השפלות או התנהגות פוגענית מצד קבוצת החברים.
אלא שיש גם מצבים פחות גלויים. למשל, נער שמוזמן למפגשים רק כאשר חסר משתתף נוסף, נערה שמרגישה שהיא תמיד הבחירה האחרונה או מתבגר שמוקף בחברים בבית הספר אך כמעט אינו נפגש איתם אחר הצהריים.
גם לרשתות החברתיות יש תפקיד בחוויה הזאת. תמונות ממפגשים, סרטונים משותפים וקבוצות וואטסאפ עשויים לחשוף את המתבגר שוב ושוב לפעילויות שלא הוזמן אליהן. עם זאת, חשוב להבחין בין דחייה מכוונת לבין קשרים שאינם הדדיים או מצבים חברתיים שאפשר לפרש בדרכים שונות. לא כל מפגש שמתקיים ללא הילד הוא ניסיון לפגוע בו.
ההבחנה הזאת משמעותית גם עבור ההורים, משום שהיא מאפשרת להגיב באופן מותאם ולא להעצים את תחושת הדחייה שלא לצורך.
למה מתבגרים ממשיכים לרדוף אחרי חברים שלא מחזירים להם יחס?
לפעמים נדמה להורים שהפתרון פשוט: אם החברים אינם מתייחסים אליו יפה, שימצא חברים אחרים.
אבל עבור מתבגר שחושש להישאר לבד, האפשרות להתרחק מקבוצת החברים עלולה להיות מפחידה יותר מהמשך הקשר הלא מאוזן.
יש לכך כמה הסברים אפשריים. חלק מהמתבגרים חוששים שלא יצליחו ליצור חברויות חדשות. אחרים מאמינים שאם יתאמצו מספיק, החברים בסופו של דבר יקבלו אותם. לעיתים מדובר בדפוס של ריצוי, שבו הצורך באישור חיצוני גובר על היכולת לבטא רצונות ולהציב גבולות.
במצבים כאלה, הקושי אינו קשור רק להתנהגות החברים אלא גם לאופן שבו המתבגר תופס את עצמו ואת מקומו בקשרים חברתיים.
חברות בריאה אינה מחייבת שכל הצדדים ייזמו באותה תדירות, אבל היא כן צריכה לאפשר תחושה של הדדיות, כבוד וביטחון.
איך אפשר לעזור למתבגר שחווה דחייה חברתית?
התגובה של ההורים יכולה להשפיע על האופן שבו המתבגר מבין את החוויה ומתמודד איתה.
להקשיב בלי למהר לפתור את הבעיה
משפטים כמו "הם לא שווים אותך" או "פשוט תמצא חברים אחרים" נאמרים מתוך רצון להגן, אך לא תמיד נותנים מקום לכאב שהמתבגר חווה.
במקום זאת, אפשר לשאול: "איך אתה מרגיש כשאתה תמיד זה שיוזם?" או "אתה מרגיש שגם הם רוצים להיפגש איתך?" המטרה היא לעזור לו לבטא את רגשותיו ולהבין מה באמת מפריע לו.
לחזק את תחושת הערך העצמי
כאשר תחושת הערך של המתבגר תלויה בתגובות החברים, כל הודעה שלא נענתה עלולה להפוך לאכזבה אישית.
חשוב להזכיר לו שהערך שלו אינו נקבע לפי מספר ההזמנות שהוא מקבל או מידת הפופולריות שלו. אפשר לעודד עיסוק בתחומי עניין, פעילויות וחוויות שמאפשרים לו להרגיש מסוגל ובעל ערך גם מחוץ לקבוצת החברים.
לעודד קשרים חברתיים נוספים
לעיתים מתבגרים משקיעים את כל האנרגיה שלהם בקבוצת חברים אחת, גם כאשר הקשרים בתוכה אינם מספקים.
חוגים, פעילות ספורטיבית, התנדבות ומסגרות חברתיות נוספות עשויים ליצור הזדמנויות להכיר בני נוער בעלי תחומי עניין משותפים, בלי להפעיל לחץ ליצירת חברויות מיידיות.
ללמד להציב גבולות גם בחברות
היכולת לומר "לא", להביע דעה שונה או לבחור שלא להשתתף בפעילות מסוימת היא חלק חשוב מפיתוח קשרים בריאים.
מתבגר שמבין שאינו צריך לוותר על עצמו כדי להשתייך עשוי להרגיש בטוח יותר במערכות היחסים שלו.
מתי דחייה חברתית מצריכה ליווי רגשי?
לא כל קושי חברתי מחייב התערבות מקצועית. רבים מהמתבגרים חווים שינויים בחברויות, אכזבות ומצבים של חוסר שייכות כחלק מתהליך ההתבגרות. עם זאת, כאשר הדחייה החברתית מלווה בהסתגרות ממושכת, הימנעות מבית הספר, ירידה משמעותית בביטחון העצמי או מצוקה רגשית מתמשכת, כדאי לבחון אפשרות לקבלת עזרה.
טיפול רגשי לנוער יכול לסייע למתבגרים לזהות דפוסי חשיבה והתנהגות שמקשים עליהם במערכות יחסים, לחזק את תחושת הערך העצמי ולפתח דרכי התמודדות עם מצבים חברתיים מאתגרים.
כאשר מדובר בחרם, בהצקות או בפגיעה חברתית מתמשכת, חשוב לערב גם את הצוות החינוכי ולפעול להפסקת הפגיעה, ולא להטיל על המתבגר את האחריות להתמודד לבדו.
למדו עוד על טיפול רגשי לבני נוער ←
לא צריך לרדוף אחרי חברים כדי להיות ראויים לחברות
אחד המסרים החשובים ביותר שהורים יכולים להעביר למתבגרים שלהם הוא שחברות אינה אמורה להיות מבחן מתמשך, שבו צריך להוכיח בכל פעם מחדש שמגיע לנו להיות חלק מהקבוצה.
דחייה חברתית בגיל ההתבגרות יכולה להיות חוויה כואבת, אך היא אינה מגדירה את מי שהמתבגר או המתבגרת יהיו בעתיד. באמצעות הקשבה, חיזוק הביטחון העצמי, פיתוח מיומנויות חברתיות ותמיכה מתאימה, אפשר לעזור להם לבנות קשרים שבהם ירגישו רצויים, מוערכים ובטוחים יותר.
המטרה אינה לגרום לכל החברים לאהוב את המתבגר, אלא לעזור לו להרגיש בטוח יותר בעצמו, לזהות קשרים שטובים עבורו ולגלות שהוא אינו צריך לוותר על מי שהוא כדי להשתייך.


